אני מגיעה לטיפול בעקבות התקף חרדה עז, שמהווה שיאה של תקופה קשה הנמשכת מזה שנתיים הבאה לידי ביטוי בירידה בכושר הזיכרון, איבוד יכולת להרגיש, תחושה של אוטומטיזציה ,עייפות גדולה מאוד, שחיקה, ובהלה הולכת וגוברת שמשהו מנהל אותי, שאני נסחפת. למרות עבודה מרובת שנים של מודעות עצמית, תרגול רוחני שיטתי והבשלה, התחושה הכללית היא של הרבה רעילות שעולה וגואה בתוכי.
שבועיים שלושה לאחר תחילת הטיפול מתחילות להופיע הבלחות של תחושה אנרגטית טובה יותר, של צעירות ורעננות שזמן רב מאוד לא חשתי – תחושה של ויטליות, חיוניות, מרץ, והקלה ראשונית, מופיעה כמעט מייד.
לא הפרשנות [המועטה מאוד !] למה שעולה בהדמיות, שהן המרחב בו מתרחש הטיפול מייצרת את האפקט הריפויי, אלא השחרור של הזיכרון הגופני התאי. התרחשותו של תהליך אנרגטי גופני לא מילולי כלל שבו המערכת הגופנית מגיבה בהחלמה למפגש הפנימי שנוצר; ובזכות המיכל האוהד ללא תנאי של יהודית, האמפטי, המכבד באופן שלם ומושלם הנותן את המסגרת ואת ההגנה.
הגוף מגיב להדמיות בעוצמה רבה. מול תמונה ויזואלית מתעוררת תחושה גופנית ומהר מאוד אני לומדת להבין שהגוף אוצר בתוכו זיכרון תאי של חווית עבר, וגם אם החוויה נשכחה, הזיכרון הגופני משמר אותה תחושתית. בהדמיות הזיכרון הזה משתחרר ומפעיל מחדש תחושות גוף קשות – אך אני יכולה לסייע לעצמי מול תחושות אלו והריפוי מתרחש בו זמנית.
במהלך חודשי הטיפול פגשתי את עצמי באופן כה חדש וכה עוצמתי עד שגם מפגשים כואבים היו חוויה מרתקת. האפשרות לא להשתמש בתהליכים ורבליים – מנטליים מוכרים ושחוקים יצרה מרחב חדש כמעט בתולי בו התקיים מפגש עם עולם פנימי שלא הכרתי בי קודם.
האינטגרציה הפנימית שהתרחשה בי בזכות הטיפול יקרה לי כאילו זכיתי באוצר בלום, ביהלום יקר ערך. אהיה אסירת תודה לעולם.