אני בן 55 היום נשוי ואבא לשני בנים. בן יחיד לאבא דומיננטי מאד ואם ניצולת שואה. עובד כרופא פסיכיאטר. ב-15 השנים האחרונות משמש בתפקידי ניהול במערכות רפואיות. הגעתי אליך בשלב אחרון בתהליך ארוך של חיפוש עזרה למצוקות שמלוות אותי מאז תקופת נעוריי. מגיל התבגרות סבלתי מרמות גבוהות של חרדה שלעיתים, כפי שהבנתי עם הזמן, לא היית תלויה בנסיבות חיצוניות כלשהן, אלא נבעה מחשש שקשור לחוסר ביטחון עצמי. מצאתי עצמי מתמודד עם קונפליקט מתמיד בין הידע והביטחון בדעותיי והצורך המתמיד לקבל אישור מהסובבים אותי והנוגעים בדבר. כאשר נפגשתי בחוסר נכונות לקבלן פירשתי זאת פעמים רבות כחוסר כבוד או חוסר אהבה. הצפייה הזאת לקבלת אישור, הביאה עם הזמן לתחושות גוברות של חוסר ביטחון בידע שלי הן לגבי מה טוב לי והן לגבי קריאה נכונה של מה שקורה מסביבי , נטיתי להסתמך על אחרים ולקבל את הפירוש שלהם. הרגשתי חלש.
לאורך השנים לאחר סיום שירותי הצבאי ניסיתי למצוא ביטחון עצמי באמצעות כוונות ותכניות לפעולה שתביא לי ביטחון. לצערי מצאתי עצמי מבין יותר את הקשיים שלי אך לא מסוגל לפתור אותם באמת.
לאחר השירות הצבאי תכננתי לנסוע להודו יחד עם מורה שהציע לי להצטרף אליו. אבי נפטר במפתיע מאירוע לב לאחר ויכוח מר בינינו כשהוא סירב לאשר לי לנסוע. לאחר מותו ויתרתי על הנסיעה ונסעתי ללמוד רפואה בחו”ל. כשחזרתי החלטתי לפנות להתמחות במקצוע הפסיכיאטריה, כנראה בתקווה למצוא לגיטימציה לפנות לטיפול פסיכולוגי. מ-שנת 1986 ועד 2008 הייתי במסגרות שונות של טיפול פסיכולוגי כולל פסיכואנליזה במשך יותר מ-10 שנים מצטרפות. לאורך התקופה הזאת גברו מאוד הבנותיי לגבי הסיבות למצבי. עיבדתי קונפליקטים רבים והבנתי שחלק גדול מהקשיים נובע מעמדתי מול אבי ניסיתי בכול דרך להתנתק ממנו לבנות את עצמי בנפרד. מצבי השתפר מאד. יחד עם זאת הרגשתי שלא סיימתי את העבודה הטיפולית. הרגשתי שאני צריך לנסות להשתמש גישות טיפוליות אחרות ולהתנסות בסוג טיפול שונה.
כך שמעתי עליך ועל השיטה שלך.
כשהגעתי אליך והצגת לי את הגישה שלך. הרגשתי שאני לא באמת מבין במה מדובר. אבל מצאתי את האישיות שלך ומקורות הידע האישי והמקצועי (בודהיזם) שלך מעוררים בי נכונות להתנסות לעבוד איתך. הרגשתי את חששותיך לטפל בפסיכיאטר אך גם חשתי שיש תמיד שניים המטפלים בי – את ואני. כך שביחד אפשר יהיה לעשות עבודה. הטיפול הביא אותי להתחיל להאמין בעצמי דרך הנכונות לסמוך על יכולתי ללכת עם דימויים שעולים בי ולאפשר להם להוליך אותי בדרך. עוצמות הדימויים היו לעיתים חזקות מאד. החלומות שהתחלתי לזכור נעשו מאד חשובים לראשונה בחיי זכרתי והבאתי חלומות לטיפול. התהליך היה קצר יחסית. כמו היה זה אקורד סיום לתהליך שהחל לפני שנים רבות.
אבל איזה סיום דרמתי!
בסופו השלמתי ואף הרגשתי גאה בעובדה שאני בנו וממשיכו של אבי או אולי שאבי ממשיך בי. העבודה דרך דימויים עם יחסית מעט פירושים פסיכולוגיים, פתחה לי דרך הסתכלות חדשה על עבודתי עם עצמי ובעיקר עם מטופליי.
אני רוצה להודות לך יהודית על העזרה שנתת לי.